הייתה תקופה בה היו יצירות מפורסמות אהובות כל כך שהן חצו לז'אנרים אחרים. כזה היה המקרה של "מיני דה מוצ'ר", שיר מפורסם מ 31' שנכתב ע"י קאב קאלווי. השיר צבר פרסום רב (הוא מכר כמיליון עותקים, בעידן שבו הפטיפונים היו עדיין מוצר מותרות) וב-32 כיכב בסרט מצויר משלו, שכלל את כוכבת האנימציה של התקופה – בטי בופ.

כידוע, קאב קאלווי היה רקדן מוכשר עם שלל תנועות מיוחדות במינן (ביניהם גרסה מוקדת של "הליכת הירח").
כשניסו האנימטורים לצייר את הדמות של קאלווי עבור הסרטון ולשחזר את תנועות הרגליים המסובכות של הזמר\מנצח, הם כשלו. לכן, שבניגוד לשאר הדמויות, שתנועותיהן צוירו ביד, הדמות של קאלווי צוירה ממש על גבי הפריימים של סרט בו הוסרט קאלווי רוקד, שצולם במיוחד למטרה זו.
ליווי סווינג של סרטים וסרטים מצוירים היה רווח בתקופה – וקאלווי יצר עוד מספר שיתופי פעולה עם הדמות המצוירת של בטי בופ, כשהוא "מגלם" לחלופין איש מערות, ליצן ורוח רפאים.

להלן הסרט המצוייר המפורסם (קאלווי מופיע בתור ניבתן ב-4:20)

The Mask  – החל מהמוסיקה וכלה ב-zoot suit של ג'ים קרי, הסרט הזה מלא ברפרנסים לתקופת הסווינג. האם אתם יודעים מה השיר ממנו לקוח ה-sample  כאן?

שנות ה-80 היו חוויה טראומטית מבחינה תרבותית – העיצוב, האופנה והמוסיקה של אותם שנים משאירה אותנו מבולבלים במקרה הטוב, ועם טעם רע בפה – במקרה הרע.

עם זאת, היו בעשור זה גם נקודות אור. אולי הכוכב הזוהר ביותר בשמיים האפלים (ומוארים בניאון) של שנות ה-80 – היה מלך הפופ, מייקל ג'קסון. הצבעוניות והכישרון, הפרפקציוניזם שנרכש עוד בימי הלהקה המשפחתית הביאו אותו לייצר הופעות מעולות (גם בארץ!), בהן כיכבו התנועות המפורסמות של תפיסת המפשעה, הבעיטות הישרות וכמובן, "הליכת הירח".

רבים נוטים לשייך למייקל את המצאת התנועה, אך אין דבר שרחוק יותר מהאמת.

למעשה, התנועה רווחה בביצועיהם של כוכבי במה כבר בעידן הג'ז – ביניהם המוזיקאי קאב קאלווי ורקדן הטאפ ביל ביילי. האחרון היה זה שביצע את הליכת הירח המוקלטת הראשונה, בסרט הג'ז הקלאסי  "קאבין אין דה סקיי" שכלל בין השאר גם ביצועים של כוכבים כמו אט'ל ווטרס ולואיס ארמסטרונג.

אין ספק שמייקל, שריקודו הושפע מאוד מאנשים כמו פרד אסטייר, ידע ש"ירש" את התנועה מאחרים. זו לא הייתה הנגיעה היחידה שלו בעולם הג'ז האותנטי, אבל על כך – בפוסטים הבאים.

הליכת הירח של מייקל 

הליכת הירח הראשונה (בסוף הקליפ)

השפעות של רקדנים שונים על מייקל ג'קסון

" Can your friends do that ? "

לא, מר וויליאמס, כנראה שאנחנו לא יכולים.

אוהבים את הטלפון החכם שלכם? מי זוכר היום את התקופה שבה היה לנו מכשיר נפרד להשמעת המוסיקה- MP3 דיסקמן, מינידיסק וווקמן? עוד לפני כן, ממש לא מזמן, האופציות לשמוע מוסיקה הוגבלו לשמיעת תקליטים , רדיו או מוסיקה חיה.

בשנות ה-30 בארצות הברית, אחרי תקופת השפל הגדול לא לכולם היה כסף להזמין להקה או לרכוש רדיו\פונוגרף חדשני.
מאמציהם של שני מהגרים סקנדינביים לארה"ב – סיבורג השבדי ווורליצר הגרמני – הביאו את הפתרון : נגן התקליטים האוטומטי, הסבא רבא-רבא של האייפודים – הג'וק-בוקס.
המכשירים הציעו לראשונה את האפשרות לנגן את המנגינות האהובות עליך מבלי עיכובים. הם עוצבו בהשראת מכונות הימורים מילאו כל חלל שהיו בו באור ומוסיקה. הם ניגנו את המוסיקה החמה ביותר – מגנינות הסווינג של דיוק ארלינגטון, בני גודמן, לואיס ארמסטרונג ואחרים. מי לא ישלם פרוטה או שתיים כדי לשמוע את השירים האהובים עליו, או להרשים את בחיר ליבה?
הג'וק בוקסס צברו פופולריות בשנות ה-30 ורווחו במסעדות ,בתי קפה ומועדוני ריקודים (שנקראו גם "ג'וק ג'וינס ", מה שהוביל להמצאת הכינוי "ג'וק בוקס"). ההמכונות היו בחזית תעשיית המוסיקה – לראיה, כמעט שלושה רבעים מכל התקליטים שהופקו בארה"ב בשנות ה-40, הופקו במיוחד עבורן.
לג'וק בוקס היה גם תפקיד חשוב בהנגשת המוסיקה השחורה לקהל הלבן. תחנות הרדיו ואולמות המופעים היו מופרדים, אולם למוסיקה בקופסאות לא היה צבע -ולבנים רבים (וביניהם אנשים כמו אלביס פרסלי וג'רי לי לואיס) שמעו וספגו לראשונה "מוסיקה שחורה" דווקא כששמעו אותה בוקעת מתוך ג'וק בוקסס.
המכונות שרדו תקופה ארוכה (עד לשנות ה-70!) והפכו למרכיב חשוב בפולקלור האמריקאי ולציון דרך חשוב בהתפתחות המוסיקה הפופולארית.