כולם רוקדים עכשיו: הקאמבק של הסווינג. חלק 2

Written by דפנה בן יהושע. Posted in חי בלינדי לנד

בפוסט הקודם סיפרתי על הקבוצה השבדית שתרמה להחייאתו של ריקוד הסווינג, אך כאשר מדברים על ה-"Swing Revival" אי אפשר שלא להזכיר שתי קבוצות נוספות: הקבוצה הבריטית והקבוצה האמריקאית. שתי אלו גם הן התחילו להתעניין, לחקור ולהפיץ את ריקוד הלינדי הופ בשנות השמונים ותרמו תרומה אדירה לכך שהפך שוב לפופולרי לאחר עשורים רבים בהם נשכח מן העין והלב.

"Lindy Hops the Atlantic"*: איך הגיע הלינדי הופ לבריטניה

*שלוש נקודות למזהי הרפרנס!

לואיז "מאמא לו" פרקס.

אחת הדמויות המרכזיות בתחייה הבריטית היתה לואיז "מאמא לו" פרקס (Louise "Mama Lou" Parks). פרקס היתה מארחת במועדון הסאבוי (Savoy Ballroom), המועדון המרכזי בהארלם בו רקדו לינדי הופ בתור הזהב של הריקוד. לאחר שהמועדון נסגר, פרקס נדרה שתמשיך לשמר את המסורת של תחרויות הריקוד של הלינדי הופ ב-Harvest Moon Ball, נשף ריקודים שנתי שנערך במועדונים שונים בהארלם וכלל תחרויות בסוגי ריקוד שונים. הנשף נערך לראשונה ב-1927 והמשיך עד שנות ה-80. פרקס סייעה בשימור הריקוד על ידי כך שלימד צעירים לרקוד ולהופיע, אך היא לא הסתפקה בכך – וניסתה להפיץ את הריקוד למדינות נוספות. כאן נכנסה בריטניה לתמונה. בעקבות היוזמה שלה, השם שלה הפך להיות מוכר באירופה, והיא הצליחה למשוך את תשומת לבה של חברת טלוויזיה בריטית, אשר סייעה להפיק את אחד מהאירועים שלה בהארלם ושידרה אותה בערוץ טלוויזיה בריטי. האירוע כלל מופע לינדי הופ בכיכובה של פרקס, והלהיב את הבריטים עד כדי כך, שפרקס ולהקתה (The Traditional Jazz Dance Company) הגיעו לסיבובי הופעות בלונדון ב-1983 ו-1984 ואף ערכו סדנאות ריקוד בלונדון.

זו היתה הנקודה המכרעת מבחינת הבריטים. באחת מסדנאות הלינדי הופ של פרקס, נפגשו שני אנשים: טרי מונהאן (Terry Monaghan) ו-וורן הייז (Warren Hayes) .  מונהאן היה יליד לונדון, שאהב מוזיקת ג'ז מילדותו ונהג לרקוד במסיבות שערכו הוריו, שהיו חובבי ריקוד בעצמם. בשנות ה-80 הוא החל ללכת לשיעורי ריקוד, ושם נתקל לראשונה בקטע מהסרט "A Day at the Races", קטע ריקוד נודע של לינדי הופ בו מופיעים הלינדי הופרים של ווייטי. את הקטע הראה לו וורן הייז (Warren Hayes), רקדן ומורה לריקוד. בעקבות המפגש ביניהם החליטו להקים להקת לינדי הופ בריטית, ה-Lindy Hop Jivers. בהמשך הלהקה שינתה את שמה והפכה ל-Jiving Lindy Hoppers. משנות ה-80 ואילך חברי הלהקה היוו גורם מפתח בהפצת הריקוד בבריטניה – הם לימדו את הריקוד וערכו הופעות ברחבי הממלכה המאוחדת ואף הופיעו בטלוויזיה.

 

 

טרי מונהאן.

לינדי בריטיש סטייל: ה-Jiving Lindy Hoppers, ועוד על טרי מונהאן

חשוב לציין שהמפגש בין הבריטים למאמא לו פרקס היה רק ההתחלה. העניין של הלהקה בריקוד הוביל אותם אל שם שמי שקרא את הפוסטים הקודמים כבר מכיר – אל מינס. ב-1985 כמה מחברי ה-Jiving Lindy Hoppers נסעו לחפש אותו בניו יורק – אך לרוע המזל הם גילו שהוא מאושפז בבית חולים עקב מחלה (הוא נפטר מאוחר יותר באותה שנה). אך מאמא לו פרקס ידעה להוביל אותם אל רקדנים נוספים – אלפרד "פפסי" בת'ל (Alfred "Pepsi" Bethel), וכמובן גם נורמה מילר ופרנקי מנינג – שלושה רקדנים דגולים שנמנו על קבוצת הלינדי הופרים של ווייטי (Whitey's Lindy Hoppers), להקת הלינדי הופ המרכזית ששלטה בסצינה בהארלם בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

 

ה-Jiving Lindy Hoppers.

 

בעקבות הניסיון והידע שצברו, ה-Jiving Lindy Hoppers הפכו אט אט מלהקת חובבים ללהקה מקצועית. עם השנים, מונהאן והייז גייסו דורות נוספים של רקדנים לשורותיהם, והלהקה הופיעה ולימדה ברחבי העולם ואף זכתה בפרסים. דמות מרכזית נוספת שהצטרפה ל-Jiving Living Hoppers היתה רייאן פרנסואה (Ryan Francois). בשנות ה-90 נחשב פרנסואה לאחד הכשרונות הבולטים בגלגולו המודרני של הריקוד ולימד והופיע ברחבי העולם עם להקתו Zoots and Spangles Authentic Jazz Dance Company. הנה רייאן פרנסואה בקטע מקסים עם הרקדנית ג'ני ת'ומס מ-2011.

טרי מונהאן היה יותר מרקדן. בשנים הבאות הוא חקר את הלינדי הופ ומקורותיו, והפך לסמכות מקצועית בתחום: הוא ייעץ להפקות טלוויזיה וסרטים שעסקו בריקודי ג'ז, הפיק סרטים וארגן שלל אירועים, סדנאות והופעות. אם תרצו, אפשר לכנותו "לנארט ווסטרלונד" (ראו פוסט קודם) הבריטי. מונהאן נפטר מגידול במוח ב-2011 והוא בן 67 בלבד, אך הותיר אחריו מורשת מפוארת ובלתי-נשכחת.

ולקינוח, הנה סרטון של ה-Jiving Lindy Hoppers בפעולה.

לינדי הופ בארצות הברית: חזרתו של ריקוד שנשכח

ארצות הברית היא כידוע מולדת הלינדי הופ – הריקוד נולד בהארלם שבניו יורק. אולם, במשך שלושה עשורים (שנות ה-50 עד שנות ה-80) הריקוד כמעט ונשכח כליל, והיה נדמה שלא יחזור עוד לעולם. אך יד הגורל, שגרמה לו לצוץ בשבדיה ובבריטניה מכל המקומות, גרמה לכך שיצוף ויעלה חזרה גם בארצות הברית. הגורמים המרכזיים לקמבק של הלינדי הופ בארצות הברית בשנות ה-80 היו שני רקדנים – ארין סטיבנס (Erin Stevens) וסטיבן מיטצ'ל (Steven Mitchel).

ארין סטבנס רקדה מילדות. בשנות ה-70 הלכה ללמוד במכללה העירונית של פסדנה בקליפורניה, ושם פגשה את סטיבן מיטצ'ל, מי שיהפוך לימים לפרטנר שלה לריקוד ושותף לדרך. הם התחילו לרקוד ביחד ובהמשך גם ללמד. על אף שבתחילה התמקדו בסגנונות אחרים, שהיו קשורים לסווינג (East Coast Swing ו-West Coast Swing – גלגולים מודרניים יותר של הריקוד) הם הרגישו שמשהו חסר להם – ובמהרה הם היו עתידים לגלות מהו בדיוק הדבר הזה.

בתחילת שנות ה-80 התגלגל לידיהם הסרט "A Day at Day Races" והם צפו נפעמים בקטע הלינדי הופ שמוצג בו (דז'ה וו, מישהו?). בהמשך, אביה של ארין הביא הביתה עותק של מגזין "Life" מ-1943, שתמונת השער שלו היתה מוקדשת ללינדי הופ – מונח שסטיבנס ומיטצ'ל כלל לא הכירו עד אז. בכתבה שבעיתון הוזכר הרקדן ליאון ג'יימס (Leon James), אותו הם זיהו כאחד הרקדנים מהסרט. ב-1984, כשהם נחושים לגלות עוד על הנושא, השניים טסו לניו יורק.

והנה השניים בימים הראשונים שגילו את הלינדי הופ, בסרטון מאליפות ארה"ב בסווינג, 1984. וסרטון נוסף, מ-1997.

מסע שורשים בניו יורק: הוותיקים חוזרים לתמונה

את ליאון ג'יימס, שנפטר ב-1970, השניים לא מצאו. אך הם מצאו את הפרטנר שלו, אל מינס, כאשר התקשרו לבית ספר נודע למחול בניו יורק, Sandra Cameron's Dance Center וגילו שהוא מלמד שם. השניים לקחו עמו שיעורים פרטיים במשך שבוע, ולאחר השבוע הזה, הם גמלו בלבם להקים לתחייה את הלינדי הופ. כאן המקום להזכיר שגם לסטודיו של סנדרה קמרון היה תפקיד מפתח בהשבת הלינדי הופ לסצינה – על ידי גילויו של אל מינס מלכתחילה. אל מינס אותר על ידי קמרון (אלופת ארה"ב בריקודים סלוניים באותה תקופה) ובעלה, בעת שהיו באחד האירועים שארגנה מאמא לו פרקס (שימו לב איך הכל מתחבר!). הם הבחינו באיש מבוגר רוקד בקהל, שהפגין חן רב בתנועות שלו ובחיבור שלו למוזיקה. הם ערכו עמו היכרות ובהמשך ניסו לשכנע אותו ללמד אצלם. מינס סירב בהתחלה, אך לאחר שהשניים התעקשו ואמרו שאסור לתת ללינדי הופ למות, הוא ניאות ללמד בסטודיו.

נחזור לארין סטיבנס ולסטיבן מיטצ'ל. אל מינס לא היה הרקדן היחיד שגילו; מאוחר יותר הם איתרו גם את פרנקי מנינג, שגם הוא הוזכר באותה כתבה ב-Life. סטיסנט מספרת שכאשר התקשרה לפרנקי מנינג אחרי שאיתרה את מספר הטלפון שלו בספר טלפונים, היא שאלה אותו: "האם אתה פרנקי מנינג, רקדן הסווינג?" והוא השיב: "לא, אני פרנקי מנינג שעובד בדואר" (בשנות ה-50, לאחר שתקופת הזוהר של הלינדי הופ תמה ופרנקי הקים משפחה, הוא מצא עבודה בשירות הדואר האמריקאי ועבד שם 30 שנה). סטיבנס ומיטצ'ל נסעו לפגוש גם את פרנקי ולמדו ממנו את כל מה שיכלו. בהמשך, הם התחילו להעביר שיעורי לינדי הופ בסטודיו שלהם בקליפורניה ובסוף שנות ה-80 אף הביאו את פרנקי שילמד את תלמידיהם. הקהילה הלכה וגדלה, עוד אנשים מעוד מקומות הצטרפו לסצינה, ומשם, כמו שאומרים, הכל היסטוריה.

נסיים עם סרטון עדכני יותר, של סטיבן מיטצ'ל ודון המפטון, דמות מרכזית נוספת שתרמה רבות הן לעולם הג'ז של פעם והן לתחייתו של הריקוד כיום, כפי שתוכלו לקרוא בפוסט זה.