כולם רוקדים עכשיו: הקאמבק של הסווינג. חלק 1

מי שהחל לרקוד לינדי הופ רק לאחרונה, או שמי רוקד כבר זמן מה אך לא חקר בנושא, עשוי לתהות כיצד ריקוד עתיק כמו הלינדי הופ (80 שנה לא הולכות ברגל, בכל זאת) מצא את דרכו אל המאה ה-21. שאלה טובה. והתשובה היא, שלולא כמה רקדנים ממדינות שונות שנדלקו על הריקוד מתישהו בשנות ה-80 והחליטו להקים אותו לתחייה, ספק רב  אם המילים "לינדי הופ" היו אומרות לנו משהו היום. הפוסט הזה והפוסט הבא יעסקו באותם האנשים ובתרומתם האדירה ללינדי הופ של ימינו.

המקרה המעניין של השבדים והסרטים הישנים

ב-1978 נוסדה בשבדיה עמותה בשם Swedish Swing Society, או ה-SSS (בלי בדיחות שחורות, בבקשה). מטרת העמותה היתה לקדם את ריקודי הסווינג כפי שהכירו אותם אז, והיא התמקדה בעיקר בארגון הופעות ותחרויות. בימיה הראשונים של העמותה, אחד הראשונים להצטרף אליה היה אנדרס לינד (Anders Lind), סטודנט במכון המלכותי לטכנולוגיה בשטוקהולם (מה שמוכיח, שמסורת החנונים חובבי הריקוד התחילה כבר אז). העמותה גייסה אליה רקדנים מבית הספר לריקוד Lasse Kühlers. שנתיים מאוחר יותר, ב-1980, התחיל ללמוד ב-Lasse Kühlers בחור צעיר בשם לנארט ווסטרלונד (Lennart Westerlund), עליו עוד נשמע רבות בהמשך פוסט זה. לנארט היה אחד מבין כמה רקדנים שגויסו לשורות ה-SSS ב-1981, ושם הוא הכיר את אנדרס לינד. ב-1983 התגבשה קבוצת רקדנים קטנה שכללה את אנדרס, לנארט ושתי רקדניות והם התחילו לרקוד ולהופיע יחד.

אך זו היתה רק ההתחלה. ב-1983, נתקל אנדרס לינד בעותק של הספר "Jazz Dance: The Story of American Vernacular Dance" של מרשל וג'ין סטרנס (זוכרים אותו? הספר הוזכר גם בפוסט על אל מינס). לינד הנלהב העתיק כמה פרקים מהספר וחילק אותם לחברי הלהקה. הקריאה הציגה בפני הרקדנים עובדות שלא ידעו קודם: למשל, ששורשיו של הריקוד שהם מכירים הם בשנות ה-20 ולא בשנות ה-40 כפי שחשבו; שמקורו בהארלם שבניו-יורק; וששמו המקורי של הריקוד הוא לינדי הופ (הם הכירו אותו כג'יטרבאג – jitterbug).

אולם, פיסת המידע המעניינת ביותר עבור הרקדנים היתה אזכורם בספר של מספר סרטים ישנים שכללו קטעי ריקוד של לינדי הופ. אחד מסרטים אלו היה "A Day at the Races" בו מופיעים הלינדי הופרים של ווייטי, ביניהם לאון ג'יימס ונורמה מילר. כאשר הסרט הציג בשטוקהולם, אנדרס ולנארט הלכו לצפות בו. ההתלהבות שלהם ממה שראו היתה כה כבירה, שהם שבו לצפייה נוספת מצוידים במצלמת וידאו כדי להקליט את קטעי הריקוד. סרט נוסף שהזדמן לשניים לראות היה "Helzapoppin'", שהוצג בקולנוע  הסטודנטים המקומי. אם הסרט הקודם שבה אותם, Helzapoppin פשוט הימם אותם – על כל האקרובטיקה, זריזות הרגליים, החן והכישרון של הרקדנים שהפליאו לרקוד בו (ביניהם אל מינס, נורמה מילר, והגדול מכולם – פרנקי מנינג).

הצפייה בסרטים היתה לחווייה משנת חיים עבור הרקדנים השבדים – וכפי שיסתבר בהמשך, גם עבור רקדני הלינדי הופ המקוריים מהארלם. בלבם של אנדרס לינד ולנארט ווסטרלונד גמלה החלטה: הם חייבים למצוא את הרקדנים האלו ויהי מה.

Swedish Men in New York

ב-1984, אנדרס לינד ולנארט ווסטרלונד נסעו לניו יורק לחפש את אל מינס, אחד מהלינדי הופרים המקוריים שהוזכרו בספר "Jazz Dance" ועוד היו בחיים. הם ניסו לחפש אותו באמצעות עיון ברשימת בתי הספר לריקוד בספר הטלפונים של ניו יורק, ובאורח פלא, בית הספר הראשון שהתקשרו אליו (Sandra Cameron Dance Center) היה זה שאל מינס עבד בו כמורה. יומיים לאחר מכן, פגשו אותו השניים במועדון ריקודים בעיר. בהמשך הם השתתפו בשיעורים של מינס בבית הספר ואף זכו לפגוש את נורמה מילר, עוד אחת מהלינדי הופריות המקוריות מהארלם.

לאחר שחזרו לשבדיה המליצו חברי הלהקה לבית הספר להזמין את אל מינס להעביר אצלם סדנאות והרצאות. וכך היה. לקראת סוף 1984, ועל אף הפחד שלו מטיסות, הגיע מינס לשטוקהולם לסדנא של 5 ימים והכניס רוח חדשה ורעננה לסצינת הסווינג המקומית. דוגמא טיפוסית לגישתו היתה גערתו ברקדנים: "הפסיקו לספור! התחילו להקשיב!"

הסרטון הזה הוא כנראה אחד הבודדים ששרדו מביקורו של אל מיס בשטוקהולם. על אף האיכות הירודה, ניתן להתרשם מסגנונו החלק  והמופתי של מינס.

The Rhythm Hot Shots

ההיכרות עם מינס והלמידה ממנו כנראה עשו את שלהם. ב-1985 החליטו הרקדנים השבדים ליצור להקת מחול משלהם שתתמקד בלינדי הופ. חברי הלהקה היו לנארט ווסטרלונד, אנדרס לינד, אדי יאנסון (Eddie Jansson), קטרין לונגרן (Catrine Ljunggren), לנה רמברג (Lena Ramberg) ואווה לגרקוויסט (Eva Lagerqvist). הלהקה אימצה לעצמה את השם "The Rhythm Hot Shots". חברי הלהקה, ששאפו ללמוד עוד ועוד על ריקוד הלינדי הופ, על האקרובטיקה שבו, וכן על ריקודים קרובים כמו סטפס וצ'רלסטון, המשיכו לצפות בסרטים ישנים אשר עזרו להם להרחיב את הרפרטואר להתקרב לאותנטיות של המקור. הם היו צופים בסרטים במשך שעות רק כדי ללמוד ולתרגל צעדים בודדים, והקפידו להתאמן שעות ארוכות מדי יום, שישה ימים בשבוע.

ב-1985 נפטר אל מינס ממחלה; אך טרם מותו, הוא הספיק לספר לחברי הלהקה על רקדן נוסף שחי בניו בניו יורק ונמנה על הלינדי הופרים המקוריים. הוא דיבר, כמובן, על פרנקי מנינג. לנארט מיהר להזמין את פרנקי לשבדיה כדי שיעבוד עם הלהקה. פרנקי הגיע לשבדיה ב-1987, במה שיהפוך לאחד מהרגעים המכריעים בתחייתו של הלינדי הופ.

פרנקי מנינג מגיע להראנג

פרנקי הגיע לשבדיה לשבועיים. בשבוע הראשון, חברי ה-Rhythm Hot Shots נפגשו עמו לאחר שעות העבודה ועבדו עמו עד שעות הלילה. בשבוע השני הם נסעו יחד להראנג – עיירה קטנה בה ה-Swedish Swing Society נהג לקיים מחנה ריקודים קטן מדי קיץ מאז 1982. בשבועיים בהם בילו חברי הלהקה עם פרנקי, הם הבינו לראשונה את המהות של לינדי הופ כריקוד חברתי – social dance – כלומר, כזה שרוקדים בחבורה גדולה של האנשים לשם ההנאה, ולא רק לשם הופעות ותחרויות. עם השנים, וככל שהראנג הלך וגדל (כיום מדובר במחנה ריקוד שנמשך כחמישה שבועות ומארח אלפי רקדנים מרחבי העולם) הגעתו של פרנקי להראנג הפכה למסורת. מ-1989 הוא הגיע להראנג מדי קיץ עד שנפטר ב-2009.

הנה סרטון קצר על פרנקי ותרומתו להראנג, בו ניתן לראות גם את פראנקי עצמו מלמד במקום.

כך מספר פרנקי באוטוביוגרפיה שלו, "Frankie Manning – Ambassador of Lindy Hop":
"נדהמתי לגלות שחברי ה-Rhythm Hot Shots למדו לרקוד לינדי באמצעות צפייה בסרטים כמו Helzapoppin' ו-A Day at the Races שאותם הריצו שוב ושוב בוידאו בסלואו-מושן… הרקדנים האלו רצו לדעת מה זה לינדי באמת, ומרגע שהגענו להראנג התאמנו יחד בצורה אינטנסיבית. שם הדגמתי בפניהם את ההבדל בין ריקוד חברתי וריקוד להופעות. רק לאחר שעבדנו יחד על ריקוד חברתי הראיתי להם את הדרך המקורית לבצע air steps (או aerials – הנפות באוויר), אותם הם הצליחו לתפוס מאד מהר. הם אפילו שיפרו חלק מהם."

תמונה שווה אלף מילים, ובמקרה שלנו, סרטון יעשה את העבודה. צפו בקטע הבא, המשלב מספר הופעות שערכו ה-Rhythm Hot Shots במחנה ריקוד בקטלינה, דרום קליפורניה.

משבדיה – אל שאר העולם

הלינדי הופ לא נשאר בגבולות שבדיה, כפי שאנחנו יודעים. מסירותם ושאפתנותם של חברי ה-Rhythm Hot Shots, הובילה אותם במהלך שנות ה-90 וה-2000 להפיץ את בשורת הלינדי הופ למדינות נוספות – תחילה מדינות קרובות כמו רוסיה, אוקראינה וליטא – אך בהמשך גם במקומות רחוקים כמו אוסטרליה, ארגנטינה וישראל (לנארט ביקר פה מספר פעמים בשנים האחרונות וערך סדנאות והרצאות). גם המפעל העצום של הראנג השפיע על קהילת הלינדי הופ העולמית בצורה משמעותית: מורים בינלאומיים רבים ורקדנים מובילים בעולם עברו בהראנג לפחות פעם אחת אם לא יותר. לנארט ווסטרלונד היווה דמות מפתח בהתפתחויות אלו – הוא שימש כמנהל בלהקה וגם בהראנג (עד היום) והוא ממשיך לחקור את הלינדי הופ לעומק ואף מפיק סרטים בנושא.

גם פרנקי היה בדעה שלהתפתחויות שלעיל היתה השפעה מכרעת על הריקוד כפי שהוא נראה היום. לראיה, ציטוט נוסף מספרו:

"הראנג הוא מקום מפלט ללינדי הופ, ואני חושב שהוא עזר לתחייה מחדש של ריקוד הסווינג בדרכים רבות. ראשית, ה-Rhythm Hot Shots השקיעו רבות בהעברה של מסורות הריקוד משנות ה-30 וה-40 לדורות הבאים. שנית, כאשר אנשים לוקחים עמם את כל מה שלמדו בשבדיה למדינה שממנה הגיעו, זה עוזר לריקוד להתפתח. ולבסוף, הראנג היווה השראה להרבה אחרים שהקימו בעקבותיו מחנות ופסטיבלים ברחבי העולם, שברבים מהם היה לי העונג ללמד".

בשנת 2002, התפרקה להקת ה-Rhythm Hot Shots, וממנה צמח גלגולה הנוכחי – The Harlem Hot Shots, הכולל כמה מחברי הלהקה הוותיקים וכמה צעירים יותר שהצטרפו אליה בבעשור האחרון, כמו פרידה סגרדאהל (Frieda Segerdahl) וסקאריאס לארסון (Sakarias Larsson).

הסרטון החביב הזה צולם על ידי ה-Harlem Hot Shots ב-2010 (את פועל הניקיון משחק סקאריאס). נראה שההומור השבדי עדיין לא עבר מן העולם.

כיום ניתן לומר בביטחון מלא שהשילוב בין הלינדי הופרים השבדים החדשים והלינדי הופרים המקוריים מהארלם גרם ללינדי הופ לפרוץ שוב במלא עוצמתו; ולספק הוכחה לכך שמדובר בריקוד על-זמני ובפיסת תרבות בלתי-נשכחת. עם זאת, כדאי לזכור שבמקביל לשבדים, היו עוד שתי קבוצות חשובות שפעלו במרץ לקידום הריקוד בעולם מאז שנות ה-80. התאזרו בסבלנות – אספר עליהן בפוסט הבא.