לינדי וינטאג' סטייל: המדריך למתלבשת

Written by דפנה בן יהושע. Posted in חי בלינדי לנד

שלום חברים רקדנים ואורחים מזדמנים!
אחרי שני פוסטים מעמיקים ורציניים בחודש שעבר, החלטתי שהחודש מגיע לנו להתפנק עם נושא קליל וכייפי – אופנת וינטאג'!
במוקדם או במאוחר, כל לינדי הופר ייתקל במסיבה בה קוד הלבוש הוא "וינטאג'". הגם שלמונח זה פרשנות רחבה למדי, בהקשר של מסיבות סווינג הכוונה היא בדרך כלל ללבוש ואביזרים סטייל שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, תור הזהב של הצ'רלסטון והלינדי הופ. מניסיוני לפחות, לבוש וינטאג' מהתקופה מספק הנאה בלתי רגילה ותחושה כאילו חזרתם אחורה בזמן אל מסיבת ריקודים אותנטית בהארלם של פעם. אך אם אין לכם כל ידע או ניסיון בנושא, איך תדעו אם אתם עושים את זה נכון? כדי לחסוך לכם זמן וכאב ראש, החלטתי לחקור את הנושא ולספק לכם מידע תמציתי ושימושי, הכולל תמונות, איורים, טיפים, סרטונים ואפילו חנויות מקומיות בהן תוכלו למצוא את מבוקשכם. הפוסט הנוכחי פונה לגברות הענוגות שבקהל, אך אל דאגה, גברברים, בהמשך החודש אתייחס גם אליכם 🙂

***מי שמתעצלת לקרוא על היסטוריה, מוזמנת לדלג ישר לקינוח שבסוף***

קצת היסטוריה – מלחמת העולם הראשונה וזכויות האשה

שנות העשרים. ארצות הברית מתאוששת ממלחמת העולם הראשונה ובמקביל מסתגלת לשינויים הנרחבים שחלו בתפקידן המגדרי המסורתי של נשים במהלך המלחמה. בשנות מלחמת העולם הראשונה, הימצאותם של גברים רבים בשדה הקרב הביאה לכך שנשים נכנסו למעגל העבודה; בכך הן עזרו במאמץ המלחמתי ובנוסף מילאו את מקומם של הגברים בכוח העבודה המדולדל. חוויה זו תורמת לשינוי גדול בתפיסתן של נשים את מעמדן וזכויותיהן בשנים שאחרי המלחמה. בין היתר, בשנת 1920, לאחר מאבק ממושך בנושא, קובע התיקון התשע עשרה לחוקת ארצות הברית שנשים יכולות להצביע בדיוק כמו גברים, ללא אפליה על בסיס מגדר. מעמדן החדש ותרומתן המשמעותית בשנות המלחמה מביאות עמן רצון למרוד במוסכמות, לזכות לחופש גדול יותר ולהשתחרר מהתפקיד אותו מילאו עד אז: להיות צנועות וחסודות, להישאר בבית, ולהסכים להינשא למחזר הראוי הראשון שמתדפק על דלתן. במקום זאת, נשים מתמסרות לרעיונות כמו בחירה חופשית ושליטה על גורלן והופכות להיות צרכניות תרבות נלהבות. של איזו תרבות? טוב ששאלתן.

כל הג'אז הזה: מה בין צ'ארלסטון ושיער קצר?

מי שקראה את הפוסטים הקודמים (או פשוט מצויה בתקופה) יודעת ששנות ה-20 היוו גם את הרקע לעלייתו של סגנון מוזיקלי חדשני וסוחף, שהשתלט ללא קושי על מועדוני הריקודים של התקופה בסיוען של תזמורות הביג בנד (Big Band) – הלא הוא הג'אז. השילוב בין הקצב, העליצות והרוח החופשיה של מוזיקת הג'אז, ובין רצונן של נשים להשתחרר מכבלי המסורת ולחוות שחרור והכרה במעמדן, היוו קרקע פוריה להתפתחותו של זן מיוחד של נשים במדינות המערב בשנות ה-20 – ה-flappers. ה-flappers הוא שם כולל לנשים צעירות וליברליות שמרדו במוסכמות והיו מאופיינות בהנאתן מתענוגות 'אסורים' כמו שתיית אלכוהול, עישון, נהיגה במכוניות, מין חופשי וכמובן – אהבה עזה למוזיקת ג'אז ולריקודים כמו הצ'ארלסטון.

מי שהתנסתה בריקודים כמו לינדי הופ וצ'ארלסטון יודעת שהקצב המהיר וזריקת האיברים לכל עבר מקשים על לבישת בגדים מסורבלים מדי או מתנפנפים מדי; שיער מפוזר גם הוא לרוב מחוץ למשוואה, כי הוא נוטה להתנופף על הפנים ולהפריע לריקוד. גם ה-flappers לא איחרו לגלות זאת: באמצע שנות ה-20 הן כבר גיבשו סגנון מינימליסטי ומוגדר, שכלל שיער קצר, שמלות קצרות וישרות ללא קו מותניים וזריקת המחוך (פריט אופנה פופולרי עד אז) לעזאזל. במקומו, נשים רבות לבשו בגדי גוף או כרכו רצועות בד סביב החזה כדי שלא יפריע להן בריקודים.

תכשיטי אר דקו

תכשיטי אר דקו

בגזרת האקססוריז, פריטי אופנה נוספים שאפיינו את ה-flappers היו כובעים דמויי פעמון בסגנון קלושה (cloche hats) או עיטורי ראש שונים שכללו הרבה נוצות, פאייטים וחרוזים; שרשראות פנינים ארוכות בכמה שכבות; טבעות רבות; וסיכות דש (brooches). רוב התכשיטים שעטו ה-flappers היו בסגנון אר-דקו (ראו תמונה).

פריטים אופייניים נוספים היו תיקי יד קטנים (clutch bags) שניתן להכניס אליהם שפתון, מראה ו…זהו, בערך; משקפי קרן (תחשבו ההיפסטרים של ימינו); כפפות שמסתיימות בפרק כף היד או קצת אחריו; ונעליים עם עקב עבה יחסית ואבזם דק וגבוה.

שנות ה-30: המראה הנערי מתעדן, והופך לזוהר יותר

שנת 1929 סימנה את סוף עידן ה-flappers. הענן השחור בדמות השפל הגדול שהתחולל אז גירש את הקלילות והנהנתנות הטיפוסיות לשנים שלפני כן. בהתאם לכך, סגנון הלבוש של נשות התקופה התעדן, התקמר, ונעשה נשי ורך יותר, אך עדיין נותרו בו כמה סממנים שהופיעו לראשנה בשנות ה-20, למשל, המכפלת שגבוהה מהקרסול; והיעדר המחוכים. בשנות ה-30 השתלט מסך הכסף על התרבות המערבית, וסגנון הוליוודי הפך למילה האחרונה. השיער הקצר, החלק והצמוד לקרקפת פינה את מקומו לשיער ארוך יותר המסורק בגלים רכים ומעוצבים.

מראה קלאסי של שנות ה-30

מראה קלאסי של שנות ה-30.

שמלות ערב בשנות ה-30

שמלות ערב הוליווד-סטייל בשנות ה-30.

מראה טיפוסי לתקופה התאפיין במותניים צרות – וכתפיים רחבות (כריות כתפיים נכנסו אז לאופנה – מסתבר שהמפגע הזה הופיע הרבה לפני שנות ה-80). הבדים הפופולריים היו משי, סאטן ושיפון והבגדים הפכו צבעוניים יותר – הצבע הוורוד, למשל, החל לצבור פופולריות בשנים אלו.

מעל השמלות נשים לבשו ז'קטים קצרים ללא כפתורים או שאלים מחממים שחיבקו את פלג גופן העליון. החצאיות הפופולריות באותה תקופה הפגינו חלק קדמי קצר יותר מזה האחורי. כחלק ממגמת השחרור הנשי, שהמשיכה אל תוך שנות ה-30, לבישת מכנסיים הפכה פופולרית – ובמיוחד מכנסי גברים מחויטים (לעתים בסגנון מכנסי מלחים) – בעלי קו מותן גבוה וגזרה ישרה, אשר הפכו את הצללית הנשית לארוכה וחטובה. גם מכנסונים קצרים וחושפי ירך נצפו באותה התקופה.

שורטס

שורטס בגירסת שנות ה-30. השראה מהחלוצות בארץ ישראל?

מראה הערב בשנות ה-30 היה רווי זוהר: שמלות ארוכות, לעתים בעלות כמה שכבות, בעלות גב חשוף, שאמרתן הקדמית קצרה יותר מזו האחורית. שמלות אלו שאבו השראה ברורה מכוכבות הוליוודיות מפורסמות כמו ג'ין הארלו (מעוניינות גם אתן לקבל השראה מהארלו? צפו בקליפ הזה) שרוולי השמלות היו תפוחים או רוויי קפלים, מחשוף בצורת וי הפך לפופולרי, והקישוטים האופיינים למראה היו צעיפים, סרטי שיעור ופרחי בד, שהוצמדו בצדו או במרכז של צווארון או באמצע קו המותן. גם מקומם של הכובעים לא נפקד – אך את מקומם של כובעים צמודים לראש תפסו כובעים עם תיתורה רחבה יותר, שלא פעם נטו מקדימה והסתירו למחצה את עיניהן של הגברות, מה ששיווה להן מראה מסתורי ונחשק. 

כובעים של שנות ה-20 לעומת כובעים של שנות ה-30

כובעים של שנות ה-20 לעומת כובעים של שנות ה-30.

טוב, דיברנו מספיק. כעת, כשאתן יודעות פחות או כיצד ראוי שתתלבשו במסיבות סווינג, הגיע הזמן לתכל'ס. איפה מוצאים את כל הפריטים הנחשקים שיהפכו אתכן לפלפרית מגניבה משנות ה-20 או דיווה הוליוודית משנות ה-30? החיפוש אחר טיפים, אתרי אינטרנט שימושיים וחנויות מומלצות הוביל אותי לכמה פשניסטות סווינג מקומיות (ואחת שערקה לניו יורק) ששמחו לתרום מהידע שלהן.

אתרים מומלצים לשוחרות הוינטאג'

אתרים להשראה:

1. The Lisa Fremont Pages – אתר של גורואית וינטאג' שעוסקת בעיקר בשיער ואיפור אך סוקרת גם בגדים ואקססוריז. יש לה גם ערוץ יוטיוב משלה.

2. Pin Up Girl Clothing – האתר עוסק יותר במראה הפין-אפ משנות ה-50 ופחות בשנות ה-20-30, אך יכול להוות גם הוא מקור טוב להשראה.

אתרי קניות:

1. Mod Cloth – אתר מומלץ לרכישת שמלות.

2. Vivien of Holloway – חנות שמוכרת רפרודוקציות של בגדי וינטאג' (לרוב בסגנון שנוטה יותר לשנות ה-40 וה-50).

3. Unique Vintage – אתר אהוב על לינדי הופריות מחו"ל.

4. Re Mix – מותג נעליים נחשב שמלווה את קהילת הלינדי הופ העולמית כבר שנים רבות, המציע שלל סוגי נעליים שהן רפרודוקציות של נעליים מקוריות משנות ה-30 בעיקר.

בנוסף, מומלץ לחפש ולרכוש גם באתרים ebay (שם אפשר לחפש לפי עשורים) ו-etsy, בהן המבחר (גם של המחירים) רחב מאד ולא פעם כולל מציאות מפתיעות.

חנויות וינטאג' ויד שנייה שכדאי לבזוז (רשימה חלקית ביותר)

1. שוק וינטאג' ויד שנייה בכיכר גבעון – מתקיים בימי שישי בין 8:00-15:00. מציע בגדים ותכשיטים שווים משלל תקופות במחירים זולים.

2. "צ'לסי" – מקווה ישראל, תל אביב. המחירים סבירים מאד ולרוב נעים בין 50-200 ש"ח. בחנות יש שמלות, חצאיות, קרדיגנים וז'קטים יפים ומבחר שמתחלף תדיר.

3. "אדרת" – בוגרשוב, תל אביב.

4. "לוני וינטג'" ביפו.

5. "אניצ'ה" – לצפוניות שבינינו, תמיד שווה לקפות לחנות הזו במרכז הכרמל בחיפה.

ועכשיו כשאתן מצוידות בכל המידע הזה, הסתערו על החנויות והאינטרנט! חוש הסטייל שלכן יודה לכן גם אם הארנק שלכן לא.

***
הבלוג מודה מקרב לב לבחורות המקסימות שתרמו מהידע שלהן ומניסיונן:

מיכל מייקי שוקט, שרון גוזמן, מיכל תדמור, מאיה שפירא ורוית זליג.
***