Swing Snack no. 19 : הרדיו

Written by Ilya. Posted in Swing Snacks

שנת 1920 היא השנה שבה, רשמית, התחילו שידורי הרדיו ההמוניים. המכשיר תפס מקום דומיננטי יותר ויותר בתרבות הבידור האמריקאית של התקופה (לצד תקליטי הויניל וה"ג'וק-בוקס").
במהלך תקופת השפל (שנות ה-30) אנשים התקשו לממן בילויים – ומכשיר הרדיו הביתי החל להפוך ממוצר מותרות לפתרון בידור ביתי זול יחסית ולכן מוביל. השידורים כללו תכניות פוליטיות, שידורי ספורט וכמובן, הרבה מוסיקת ליווי פופולארית – ג'אז וסווינג – שנוגנה על "חי" באולפן ולאחר מכן מתקליטי ויניל.
שנות ה-30 היו קשות למוסיקאים. מי שלא מצא עבודה ברדיו, בד"כ לא מצא עבודה בארה"ב בכלל (האלטרנטיבה הייתה חו"ל ואמנים כמו לואיס ארמסטרונג ואחרים נסעו ובכך הביאו את הג'אז לאירופה).
עם זאת, הרדיו תרם רבות להפצת תרבות הסווינג, סיפק הזדמנויות העסקה והתפתחות למוסיקאים רבים בתקופת השפל והכין את הקרקע לתחיית עידן הסווינג באמצע שנות השלושים.
היו אלה שידורי הרדיו של תכנית "בואו נרקוד" של רשת אן-בי-סי שסללו את הקרקע להופעה המכוננת של בני גודמן ולהקתו בפאלומר ביץ' – שם התחיל באופן "רשמי" עידן הסווינג.

Swing snack no. 18 : The Jazz age

Written by Ilya. Posted in Swing Snacks

עידן הג'ז (1917-1930). בתחילת המאה ה-20 בארה"ב היו למעשה 2 תקופות נפרדות כמעט של מוזיקת ג'ז גדולה מהחיים – עידן הג'ז ותקופת הסווינג. עידן הג'אז, בשמו הקלאסי , הוא הראשונה מביניהם. אחרי מלחמת העולם הראשונה, ארצות הברית ידעה תקופה קצרה של שגשוג ללא מלחמה
– the roaring 20s.
מוסיקת הרגטיים, שהייתה פופולארית בתחילת המאה, נעלמה. הציבור של התקופה היה מוכן סופסוף "לעכל" את המוסיקה ה"שחורה" החדשה – הג'אז. האנרגטיות, האלתורים החדשים הקסימו רבים והפכו את המוסיקה של אנשים כמו לואיס ארמסטרונג, פלצ'ר אנדרסון ואחרים לפסקול של התקופה המרגשת הזו בהיסטוריה האמריקאית. עידן הג'ז נמשך מסוף שנות ה-10 ועד תקופת המשבר והשפל הגדול של סוף שנות ה-20

Swing Snack no. 16 – Betty Boop

Written by Ilya. Posted in Swing Snacks

אחד מדמויות המצוירות הפופולאריות הראשונות התחילה את דרכה בכלל כלב פודל מדבר בסדרת סרטי האנימציה "טוק-א-ט'לון" בתחילת שנות ה-30. בטי הוכתרה ל"מלכת האנימציה" של תקופתה והיוותה ככה"נ את הסמל המין המצויר הראשון. בתקופת השפל הגדול היא היוותה תזכורת אופטימית לשנות העשרים, לדור ה"פלאפרס" ועוד.

פסקול הסרטים המצוירים בהן כיכבה כלל הרבה סווינג (בין השאר הלהיט "מיני דה מוצ'ר", עליו כבר נכתב בפינה זו).

אחת הדמויות עליה מבוססת הדמות הכוכבת היא הזמרת הלן קיין שרודר מברוקלין (כן, אחת משלנו). הלן הייתה נציגה בולטת של דור ה"פלאפרס" (גם הן "ביקרו" בפינה שלנו). המראה שלה, קולה ושורת הסקאט האופיינית "בופ-בופ-אה-דופ" הפכו לסימני הכר שלה, כמו גם של בטי בופ.

הדמות של בטי המשיכה להיות מפורסמת מאוד בשנות ה-30 –  הרבה אחרי שהזמרת הלן קיין ירדה מהבמות המרכזית (בעקבות תקופת השפל בארה"ב).

בתחילת שנות ה- 90 היא צברה את הופעת המחווה האחרונה שלה – כדמות משנה בסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט".

ההופעה הראשונה

 

הסצינה מרוג'ר ראביט :

Swing Snack no. 16 – If you liked her then you should've put a move on it

Written by Ilya. Posted in Swing Snacks

והיום בפינתנו "דברים "חדשים" שעושים בשנות האלפיים שהם לגמרי שחזור של שנות ה-30" :
ביונסה.
הזמרת\שחקנית\רקדנית וכו' נותנת קרדיט להרבה אמנים שהשפיעו עליה (ביניהן מייקל ג'קסון עליו דובר ועוד ידובר בפינה זו).
אחת ההשפעות הגדולות של ביונסה, בעיקר בעניין שיוויון הזכויות והעצמה נשית היא
הזמרת\שחקנית\רקדנית ג'וזפין בייקר, שהתפרסמה בשנות ה-30 ה-40.
השפעתה של ג'וזפין, אמריקאית-צרפתייה ממוצא אפריקאי,  הייתה גדולה – החל מפעילות של זכויות נשים, זכויות שחורים, צעד הג'אז האותנטי שנקרא על שמה  וכלה בשמלת הבננות המפורסמת.
לא מפתיע אם כך שביונסה בחרה לעשות רפרנס לג'וזפין בקליפ בעל המסרים הפמיניסטיים  "סינגל ליידיז".
רוצים לדעת איך בדיוק?
תעיפו מבט בקליפ של ג'וזפין מ-34', באיזור דקה 1:50.

Swing Snack no. 15 – Everyday I'm Shuffling

Written by Ilya. Posted in Swing Snacks

 

הקליפ "פארטי רוק אנט'ם" הכניס לתודעה הציבורית, לצד תחפושות רובוט מוזרות בפורים, גם את ה"שאפלינג" – צעד הריקוד שכולם מנסים לשחזר כשהם שומעים את השיר (ברמות הצלחה משתנות).
למעשה, ה"שאפלינג" שעושים החברה' בקליפ מורכב מ-3 צעדי היפ הופ – הצ'רלסטון, "האיש הרץ" וה-"המלבורן שאפל". לכאורה, שני האחרונים הם החייאה של צעדי ריקוד משנות השמונים והתשעים (ע"ע ונילה אייס). האמנם?

כולנו יודעים מאיפה בא הצ'רלסטון; ובעוד שקשה להתחקות אחרי המקורות המדויקים של צעדי ההיפ הופ המודרני, לא צריך ללכת רחוק כדי להבין מי היו הסבא – רבא שלהם.
קחו לדוגמא את סגנון ריקוד הטאפ המוקדם "סופט שו", שהיה נפוץ בתחילת המאה העשרים:
הרבה לפני פרד אסטייר והאחים ניקולס, כשהטאפ רק התחיל להיכנס לאופנה, לא היו נעליים מיוחדות בנמצא. הרקדנים עשו שימוש בנעליים רגילות – וכדי להגביר את האפקט ואת הצליל, היו מפזרים חול (ולעיתים גם מים) על הרצפה. התנועות היו פחות נקישות ויותר החלקות.

הסרטון הבא מדבר בעד עצמו – האם אתם מצליחים לראות את ההקבלות בין המופע מ-1934 לריקוד מ-2013?

כמו שכתוב אצלנו – "…אין חדש תחת השמש".