"The swingiest single since Brian Setzer jumped, jived and wailed/ The Pittsburgh Post-Gazette.

ב-2006 הוציאה כריסטינה אגילרה קליפ מיוחד ללהיט "Candyman". השיר, שנכתב בהשפעה של המוסיקה של שלישיית ה-close harmony המפורסמת "Andrews Sisters" משלב ליריקה סקסית מודרנית, הרגשה סווינגית\בוגי ווגי וביצוע עם נגיעות בלוז.

הקליפ עצמו הוא הומאג' אחד גדול לשנות ה-40 – על צבעי הטכניקולור ה"אוטנטיים", שימוש בסצנות באווירת סרטונים מהתקופה (לדוגמא One girl and two boys, Boogie Woogie Bugle boy) ואף רפרנס ברור לצבעי השיער של Andrews Sisters – צבעים שהפכו ככל הנראה לסטנדרד אצל להקות close harmony  (לגרסה מודרנית מוצלחת יותר, ראו The Puppiny Sisters).

לביצוע קטעי סווינג\jitterbug הוזמנו רקדנים מקצועיים : אלה הם זוכי Us Open Swing Dance Championship ומשתתפי So You Think you Can Dance  – האחים Bengi  ו-Lacey  משושלת רקדני הווסט קוסט Schweimmer.

 לא מדובר בסווינג אמיתי, כמובן – אבל הניסיון האמיץ של גב' אגילרה להחיות את מוסיקת שנות ה-30 וה-40 בפריים טיים הוא מבורך ובואו נודה – רקיד בהחלט.

Swing Snack no. 8: פרסומת החאקי של GAP
שנות ה-90 ראו תחייה של ריקודי הסווינג. להקות ריקוד, תחרויות בינלאומיות וסרטים כמו Swingers, וSwing Kids היו ביטוי לעניין המחודש בריקוד הוינטאג'י. עם זאת, רבים יגידו כי היה סרטון אחד שהיה אחראי מרכזי לחזרתו של ריקוד הסווינג לתודעה הציבורית :
ב-1998 עשתה חברת הלבוש המיינסטרימית GAP קליפ פרסום לקו בגדי החאקי החדש שלהם.
בין אם היוותה תסמין של התהליך תחיית הסווינג, או אחת הגורמים לה, הפרסומת של The Gap Khakis תיזכר כצעד חשוב בתחיית הסווינג כריקוד ותופעה תרבותית.

מוסיקת הסווינג, על מקורותיה האפריקאיים, נתפסה באמריקה השמרנית של תחילת המאה כיצרית, מופרעת ולעיתים קרובות  מאוד inappropriate. הריקודים, שהפונקציה העיקרית שלהם בעבר היה להוות טקס חיזור או בילוי בעל חוקים וצעדים נוקשים, הפכו, עם לידת הסווינג, לכלי ביטוי לרגשות, תחושות ואנרגיה צעירה מתפרצת. המחזה של רבבות צעירים קמים ממושביהם ורוקדים (jitterbugging) כאחוזי דיבוק, נראה לשמרנים כאורגיה חסרת מעצורים. מעט מהמטאפורות להם זכה הריקוד : "Mass hysteria", "Communist", "Evil". או, במילותיו של פרנסיס בקמן, ארכיבישוף אמריקאי :
"We permit jam sessions, jitterbugs and cannibalistic rhythmic orgies… wooing our youth along .. the path to hell".

מה משותף ל-Dr. Who ולמוסיקת סווינג? שני השמות הללו נהגו ב-BBC!
בתחילת שנות ה-30, "סווינג" עוד לא היה שם לג'אנר מוסיקאלי נפרד, אלא תכונה של מוזיקת ג'ז מגניבה ("Boy that jazz band can swing!"). כשאנשי שיווק אמריקאיים באו למכור את המוסיקה החדשה באירופה, ב-BBC לא אהבו את השם "Hot Jazz" – הם חשבו שהוא מיני מדי (עם סיבה טובה – על כך אפשר לקרוא בפוסט הקודם).  השם החדש שניתן לג'אז ה"חם" – Swing Music. "סווינג" הפך משם תואר – לשם עצם. המהלך איפשר לאמרגנים ואנשים השיווק האירופאים והאמריקאיים למתג מחדש,הן באירופה והן באמריקה, מוסיקה שהייתה קיימת למעשה עוד משנות ה-20. המהלך השיווקי הזה היה אחד המניעים הגדולים של ה-Swing Revival  בחצי השני של שנות ה-30.

photo credit:
www.quizlet.nl

מקור המילה "ג'אז" #2:

המילה "ג'אז" מקורה בסלנג אמריקאי. על כן, מקורותיה המדוייקים אינם ברורים.
עם זאת, ככל הנראה בסוף המאה ה-19, ותחילת ה-20 משמעות המילה jazz או jasm היה לבטא איזושהי מהות, כוח חיות, חיים מתפרצים. כשהיית רוצה לספר לחברות שלך על להקה מעולה, מנגינה מגניבה, היית אומרת "למוסיקה הזו יש jazz".
במובן השני, המונח היה מגונה יותר משמעותו מין ("to jazz it up" – לקיים יחסי מין).
סגנון המוסיקה החדש, בעל אופי מתפרץ ואנרגטי, ירשה את "שם החיבה", שמשמעותו שרדה ככה"נ עד היום במילים כגון "jizz" ו-"jism".
המונח היה מספיק מגונה עוד בשנות ה-30, כשמילה, שרווחה באמריקה, נשמעה מאוד מוזרות לאוזן האירופית (מה שהוביל הוביל להמצאת המונח "מוסיקת סווינג" אבל על כך – בפוסט אחר).