ריקוד השים שם, אותו כולנו מכירים ואוהבים, בוצע במקור בצורה שונה מזו בה מבצעים אותו כיום. הוא נולד אי שם בשנות העשרים כריקוד טאפ שהמציאו 2 רקדנים מוכשרים – לאונרד ריד וווילי בריאנט. באותו זמן הוא כלל 4 רכיבים בלבד – שים שאם, "פוש" עם קרוס-אובר, טאקי אני והאלפ-ברייק. הוא בוצע לעיתים במועדון ה"סאבוי" כריקוד שורות קבוצתי – אך לא קושר לשום מוסיקה מיוחדת. בנוסף, אם קבוצה מסוימת התחילה לרקוד את השים שם, זה כלל לא אמר שכל המועדון היה מצטרף – רוב האנשים היו ממשיכים לרקוד כרגיל.

לאורך הזמן, רקדנים מוכשרים המציאו גרסאות משלהם לריקוד הטאפ המפורסם – כך הופיע השים שם של דין קולינס, השים שם של אל ולאון, סליפ סלופ שים שם ועוד.

בשנות ה-80, כשהתחיל פרנקי מאנינג ללמד ב"ניו יורק סווינג סוסייטי", הוא הציג לרקדנים את הגרסא שלו של השים שם – שכוללה חזרה נוספת על הפזמון, עם "פריז" במקום הברייקים, יציאה לריקוד חופשי בסוף ועוד.

השים שם, שתמיד היווה ריקוד שורות, קיבל משמעות מיוחדת בעקבות אירועי פרנקי 95, אז קהילות מכל העולם ביצעו את הגרסא של פרנקי מאנינג לריקוד. כיום מהווה השים שם את אחד מסימני היכר הבולטים והמאחדים של קהילת הסווינג העולמית.