יצא לכם לראות פעם סרט אילם ישן? מעבר להבעות הפנים והאיפור המוגזם, הכתוביות שתופסות את המסך אחד לכמה שניות – אתם מצליחים להיזכר במוסקה שליוותה את הסרטים הללו? אם אתם נזכרים במוסיקת פסנתר קצבית ושמחה, כנראה שאתם חושבים על מוסיקת רגטיים.

מוסיקת הרגטיים הייתה פופולארית בסוף המאה ה-19 ותחילת העשרים. היא הוסיפה למוסיקת המצעדים (מארשים), ממנה יצאה ככה"נ, מרכיבים שונים כגון פוליריטמיות אפריקאית וכן מלודיה והרמוניה מורכבות יותר. המוסיקה הייתה קשה למדי לנגינה בשל המורכבות הטכנית בביצוע שלה.

מוסיקאים כמו גיימס פ. ג'ונסון, ג'לי רול מורטון ואחרים – מניו אורלינס וסנט לואיס ניגנו את המנגינות המורכבות, מלאות משחקי הקצב – בבארים, באולמות קולנוע, בפסקולים של סרטים ועוד.

אולם מדוע נקרא הרגטיים כפי שהוא נקרא? הגרסאות לכך רבות: האחת גורסת שמקצב המוסיקה היה מחוספס או מורכב (ragged) . השנייה טוענת שהתנועות הריקוד שהמוסיקה "הזמינה" היו כאוטיות ודמו לאלה של בובת סמרטוטים (rag doll).

ישנן הסברים רבים, אך תהיה האמת אשר תהיה, המקצב המיוחד של הרגטיים היה הפסקולשל איזורים רבים בארה"ב במשך עשרים שנה ופתח את הדלת (ואת האוזניים של המאזינים) למקצבים ואימפרוביזציות של היורשת שלו – מוסיקת הג'אז של שנות ה-20.

לסווינג סנאקס העוסקים במקור השם "ג'ז":
www.holylindyland.com/swing-snacks/2
www.holylindyland.com/swing-snacks/5

אחרי שהשתחרר פרנקי מצבא ארה"ב אחרי מלה"ע 2 (הוא נלחם באיזור הפסיפי), סצינת הבידור בארה"ב הייתה שונה ממה שהכיר. עידן הסווינג עבר והביג בנדס הגדולים הוחלפו בהרבה מקומות בהרכבי ביפופ קטנים שניגנו מוסיקה שהייתה לא רקידה אפילו עבור רקדן מנוסה כמו מאנינג.

הרכבי הלינדי הופ בהם רקד פרנקי לפני המלחמה חדלו לתפקד באיזור 43' והאמרגן האגדי הרברט וויט ("וויטי") פרש מעסקי הריקודים לטובת ניהול של מספר ברים ומועדונים מוצלחים.

עם זאת, עדיין הייתה פרנסה עבור רקדני ג'אז ולינדי הופ טובים. בשנת 47' יצר פרנקי מאנינג יחד עם עוד 3 רקדנים לשעבר מה"סאבוי" את ה"קונגרוז". השם הגיע לא מחיית הכיס האוסטרלית, כי אם מחיבור של 2 מילים : "סווינגארו" לפני המלחמה היה שם נפוץ לרקדני לינדי הופ\סווינג. "קונגה" היה ריקוד דרום אמריקאי שהיה פופולארי באותה תקופה, בו פרנקי עסק קצת בעבר. ההרכב העלה מופעים של לינדי, ג'אז אותנטי, טאפ, ריקודים לטיניים (דוגמת הקונגה) ועוד.
מספר האנשים הקטן בצוות אפשר לפרנקי להעלות את המופע לדרגות חדשות של מקצועיות. עם רפרטואר גדול, תלבושות ואימונים קבועים, יכלו ה"קונגרוז" להעלות מופע מרכזי או מופע ליווי בן 10-60 דקות לפי הצורך. הם עבדו עם אמנים גדולים כגון אלה פיצג'ראלד, קאב קאלווי, ארסקין הוקינגס ועוד ורכשו לעצמם שם של אחד המופעים המקצועיים בבידור האמריקאי בשנים שבהם פעלו.

מכורח נסיבות חייהם של הרקדנים וירידת הפופולאריות של הסווינג, סיימו את הקנגרוז את הפעילות שלהם ב-1957. הקונצרט האחרון שלהם היה לצלילי המוסיקה של ליונל המפטון. פרנקי, שהיה צריך לפרנס משפחה, הלך לעבוד בשירות הדואר האמריקאי שם עבד במשך 30 שנה, עד לתחיית הסווינג בשנות ה-80.
להלן קטע של 4 הקונגארוז מהסרט "קילר דילר", שנת 1948.
www.youtube.com/watch?v=8XsMz_BffKc