Author Archive

Swing Snack #42 – Twerking in the 20’s

Written by מאיה שפירא. Posted in Swing Snacks

כבר יצא לנו בפינה זו לגעת במקורות של שיגעונות ריקוד מודרניים. כעת הגיע זמנו של הטוורקינג. לטענת האינטרנט, הריקוד פרץ לתודעה העולמית בשנים האחרונות דרך הניו אורלינס באונס, ריקוד שבתורו נולד בשנות ה-80. אך כידוע, שכשמזכירים את ניו אורלינס, מזכירים גם מסורת אפרו-אמריקאית ארוכת שנים של מוסיקה וריקוד (ולא מעט וודו), שהולידה בין השאר מוסיקאים רמי מעלה כגון סידני בשה, לואי פרימה וליל' ווין. האמנם גם ריקוד הטוורקינג יתווסף לרשימת תרומותיה של העיר לתרבות העולמית?

כנראה שלא. עם כל הכבוד לריקודי הרחוב של שנות ה-80 בדרום ארה"ב, מקור הטוורקינג הוא ככל הנראה וותיק בהרבה. ריקודים עם "מרכז מסה" מונמך הכוללים הרבה תנועות אגן הגיעו לאמריקה עוד עם ספינות העבדים. בעולם החדש הם עברו מטאמורפוזה למגוון של תנועות ומסורות תנועתיות (ביניהם הסלסה, הסווינג והקפוארה) – אך ריקודי הסולו האפריקאיים נשארו בבסיס של כל אותם ריקודים, מאז המאה ה-17 ועד ימנו אנו (ראו ערך הארלם שייק, וקטעים מ"סינגל ליידיז" של ביונסה, שנידונו כאן בעבר).

שנות ה-80? שנות ה-2000? הצחקתם אותנו. הנה קטע טוורקינג מעולה בביצוע של האחת והיחידה – ג'וזפין בייקר, כחלק מ"ריקוד הבננה" המפורסם שלה, אי שם בשנת 26'.

אז אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים באינטרנט, חברים!

 

Blues Up Your Winter

Written by מאיה שפירא. Posted in Pink Dance Shoes

Photo by: Andrew Miller

Photo by: Andrew Miller

Winter is not my favorite season, but I still look forward to January every year because I can't wait for Feelin' Blues here in Tel Aviv. I feel so lucky that an international event of this caliber is walking distance from my house!

Needless to say, I've been to the festival every year (2015 will be its 4th time around), and it somehow manages to top itself every single time. I imagine this year we'll have private unicorns as rides to the parties, otherwise I don't know how they're going to do it again.  If you'd like to hear what last year was like, you're welcome to read my post about it.

The parties at this event mean business and go all night long. Click to continue reading –>

Castle Indulgence

Written by מאיה שפירא. Posted in Pink Dance Shoes

Swing Castle Camp swing dancing

Dancing in the ballroom. Credit: Eric Bobrie – For Dancers Only

It's been a while since I got home from Swing Castle Camp, and I'm still mildly disappointed when meal time comes around and there's no elaborate buffet awaiting me. I also tried to get people to start addressing me as "her majesty" when I got back, thinking that might help me ease back in to real life. It didn't take hold as I would have liked.

As you can probably tell, I was thoroughly spoiled at the castle. I'd love to tell you all about it, although I'm a bit late with this post. It's too good of a story to pass up on.

I wrote excitedly about the camp before going, but it managed to exceed my already high expectations.  Aside from the regular reasons I was looking forward to this trip was, honestly, a chance to get away from what was happening in Israel. All summer long, we were surrounded by horrible news, violence and sirens. By the end of August things had mostly calmed down, but the aftermath was still felt everywhere. I was fortunate enough to have the possibility to take a break and leave the country for a bit. Click to continue reading –>

Swing Snack #41 – Home(s) of the happy feet

Written by מאיה שפירא. Posted in Swing Snacks

savoy

לא רק האנשים, הריקודים והשירים היו חלק מהנוף התרבותי של תקופת הג'אז. לאותם מקומות בהם הפעילות הזו התרחשה היה תפקיד מכריע בהתפתחות עידן הג'ז ותקופת הסווינג. מועדוני הסאבוי, אלהמברה, רוזלנד, הרנסנס ואחרים – לא היו רק מקומות לרקוד בהם. לעיתים קרובות הם היוו את הסיבה העיקרית להתפתחות המוזיקה או הריקוד – raison d’etre.

האלהמברה,שהיה אחד המקומות היחידים אליהם היו מכניסים חבר'ה צעירים, היה המקום בו פרנקי מאנינג רקד את הריקוד הראשון שלו . מועדון הרנסנס, שנודע ברמת ריקוד גבוהה יותר –היה התחנה הבאה. שם לראשונה ראה פרנקי את הלינדי מבוצע על הרחבה. באותו זמן, המנהלים של הסאבוי – צ'ארלס ביוקאנן וכמובן הרברט "וויטי" וויט (ששימש כבאונסר במקום), תמכו בפיתוח המוסיקה וחבורות הרקדנים הצעירות, שבשנים הבאות הביאו את הלינדי לכל רחבי העולם.
מועדון הרוזלנד היה התחרות העיקרית למועדון הסאבוי מבחינת רמת הריקוד. זאת למרות שברוזלנד לא הכניסו שחורים בתקופה ההיא. ללא התחרות עם רקדני הרוזלנד לא היו מתאמנים וזוכים רקדני הסאבוי (לימים הלינדי הופרים של ווייטי) בתחרות הלינדי ב"הארבסט מון בול". אירוע זה היווה את יריית הפתיחה לחשיפת הלינדי כריקוד כלל אמריקאי.
בין קרבות הלהקות לתחרויות הריקוד שאורגנו במועדון זה ואחרים, מועדוני הבילויים נתנו במה (ופרנסה) למוסיקאים מצד אחד ומצד שני – תמיכה ואפשרות לרקדנים לרקוד ולהתאמן.

עבור רקדני הלינדי הופ של ימינו, הפכו מקומות אלו לאתרים של עלייה לרגל.
כל לינדי הופר שמכבד את עצמו, אם יזדמן לניו יורק – יילך למקום בו עמד בזמנו הסאבוי.
מועדונים אחרים (כגון האלהמברה) נסגרו ונפתחו מחדש. אחרים (כגון הרוזלנד) שרדו ממש עד ימינו אנו!

גם בימינו, כשכמות המקומות בהם ניתן לרקוד סווינג הולכת וגדלה חשוב לזכור את אותם המקומות בהם הכול התחיל. המקומות שבזכותם ובתוכם צמחה והתפתחה התרבות שאנחנו כה אוהבים.