Swing Snack #38 – סופר הצללים של תקופת הסווינג
כולנו יודעים שמאחורי כל נאום פוליטי מבריק של ראש ממשלה או שיר פופ קליט עומדים מספר אנשים מוכשרים שתפקידם הוא לכתוב את התוכן. סופרי הצללים הללו נפוצים בתחומים רבים ועולם הג'אז איננו יוצא דופן.
פלצ'ר הנדרסון היה ילד טוב ומחונך שגדל במשפחה שחורה ממעמד הביניים מאטלנטה והגיע לניו יורק של שנות ה-20 על מנת לעשות תואר שני בכימיה. אולם הזדמנויות ההעסקה לשחורים בתחומים הללו בתקופה ההיא היו מוגבלות, ולכם פנה הנדרסון למוסיקה כמקור הכנסה עיקרי (אימו הייתה מורה לפסנתר).
לאחר שעבד כמלווה, בנד לידר ומפיק, החליט להקים הרכב משלו. בעזרתו של הסקסופוניסט\מלחין דון רדמן ולימים גם נגן חצוצרה צעיר בשם לואיס ארמסטרונג, הצליחו לפתח את סגנון הג'אז הצעיר, שנוגן בלהקות קטנות, למשהו גדול יותר שנשען על משחקים בין קבוצות של כלים – סגנון שלימים הפך למה שאנחנו מכירים כ"סווינג".
הוא גם היה ידוע שצייד כישרונות טוב – לאחר שהביא לקדמת הבמה אנשים כמו לסטר יאנג ולואיס ארמסטרונג, אותו "ייבא" במיוחד משיקגו.
הלהקות של הנדרסון נחלו הצלחה מסחרחרת במועדוני הריקודים של עידן הג'ז בשנות העשרים. אך למרות שהיה מלחין מוכשר ובנד לידר מצוין, היה פלצ'ר מנהל ואיש שיווק גרוע. אופיו העדין היקשה עליו "להחזיק" במוסיקאים המוכשרים איתם עבד. לבסוף המשבר הכלכלי נתן את אותותיו – ובתחילת שנות השלושים הנדרסון פשט את הרגל. כתוצאה הוא נאלץ למכור חלק נכבד מהלחנים הישנים שלו לבני גודמן, שהיה זקוק לחומר חדש על בסיס שבועי עבור תכנית הרדיו שלו. למעשה, חומרים רבים שגודמן ניגן בתקופת הסווינג כבר בוצעו ע"י הנדרסון ולהקותיו בסוף עידן ג'ז כמה שנים קודם לכן.
כך הפך אחד המוסיקאים המשפיעים בשנות העשרים למלחין הבית של "מלך הסווינג" – בני גודמן.
בשנות ה-40 חזר הנדרסון להלחין ולבצע, עד אשר חווה שבץ קשה שבשנות ה-50 קטע את הקריירה שלו ולבסוף גם את חייו.
פלצ'ר הנדרסון ידוע עד היום כאחד מהמלחינים והמוסיקאים הגדולים של עידן הג'ז, לא פחות מדיוק אלינגטון, למעשה. יחד עם המלחין שלו דון רדמן הם תרמו רבות לפיתוח הנוסחא למוסיקת הסווינג של הביג בנד כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.