אחד מדמויות המצוירות הפופולאריות הראשונות התחילה את דרכה בכלל כלב פודל מדבר בסדרת סרטי האנימציה "טוק-א-ט'לון" בתחילת שנות ה-30. בטי הוכתרה ל"מלכת האנימציה" של תקופתה והיוותה ככה"נ את הסמל המין המצויר הראשון. בתקופת השפל הגדול היא היוותה תזכורת אופטימית לשנות העשרים, לדור ה"פלאפרס" ועוד.

פסקול הסרטים המצוירים בהן כיכבה כלל הרבה סווינג (בין השאר הלהיט "מיני דה מוצ'ר", עליו כבר נכתב בפינה זו).

אחת הדמויות עליה מבוססת הדמות הכוכבת היא הזמרת הלן קיין שרודר מברוקלין (כן, אחת משלנו). הלן הייתה נציגה בולטת של דור ה"פלאפרס" (גם הן "ביקרו" בפינה שלנו). המראה שלה, קולה ושורת הסקאט האופיינית "בופ-בופ-אה-דופ" הפכו לסימני הכר שלה, כמו גם של בטי בופ.

הדמות של בטי המשיכה להיות מפורסמת מאוד בשנות ה-30 –  הרבה אחרי שהזמרת הלן קיין ירדה מהבמות המרכזית (בעקבות תקופת השפל בארה"ב).

בתחילת שנות ה- 90 היא צברה את הופעת המחווה האחרונה שלה – כדמות משנה בסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט".

ההופעה הראשונה

הסצינה מרוג'ר ראביט :

למה דווקא השיר הזה?

א. זה שיר מעולה שאף זיכה את בובי מקפרין במספר פרסי "גראמי"
ב. השיר הוא אקפלה (ללא כלי נגינה) וכל הקולות מבוצעים ע"י הזמר.
ג. רובין וויליאמס רוקד צ'רלסטון

תהנו!

והיום בפינתנו "דברים "חדשים" שעושים בשנות האלפיים שהם לגמרי שחזור של שנות ה-30" :
ביונסה.
הזמרת\שחקנית\רקדנית וכו' נותנת קרדיט להרבה אמנים שהשפיעו עליה (ביניהן מייקל ג'קסון עליו דובר ועוד ידובר בפינה זו).
אחת ההשפעות הגדולות של ביונסה, בעיקר בעניין שיוויון הזכויות והעצמה נשית היא
הזמרת\שחקנית\רקדנית ג'וזפין בייקר, שהתפרסמה בשנות ה-30 ה-40.
השפעתה של ג'וזפין, אמריקאית-צרפתייה ממוצא אפריקאי,  הייתה גדולה – החל מפעילות של זכויות נשים, זכויות שחורים, צעד הג'אז האותנטי שנקרא על שמה  וכלה בשמלת הבננות המפורסמת.
לא מפתיע אם כך שביונסה בחרה לעשות רפרנס לג'וזפין בקליפ בעל המסרים הפמיניסטיים  "סינגל ליידיז".
רוצים לדעת איך בדיוק?
תעיפו מבט בקליפ של ג'וזפין מ-34', באיזור דקה 1:50.

שנות ה-80 היו חוויה טראומטית מבחינה תרבותית – העיצוב, האופנה והמוסיקה של אותם שנים משאירה אותנו מבולבלים במקרה הטוב, ועם טעם רע בפה – במקרה הרע.

עם זאת, היו בעשור זה גם נקודות אור. אולי הכוכב הזוהר ביותר בשמיים האפלים (ומוארים בניאון) של שנות ה-80 – היה מלך הפופ, מייקל ג'קסון. הצבעוניות והכישרון, הפרפקציוניזם שנרכש עוד בימי הלהקה המשפחתית הביאו אותו לייצר הופעות מעולות (גם בארץ!), בהן כיכבו התנועות המפורסמות של תפיסת המפשעה, הבעיטות הישרות וכמובן, "הליכת הירח".

רבים נוטים לשייך למייקל את המצאת התנועה, אך אין דבר שרחוק יותר מהאמת.

למעשה, התנועה רווחה בביצועיהם של כוכבי במה כבר בעידן הג'ז – ביניהם המוזיקאי קאב קאלווי ורקדן הטאפ ביל ביילי. האחרון היה זה שביצע את הליכת הירח המוקלטת הראשונה, בסרט הג'ז הקלאסי  "קאבין אין דה סקיי" שכלל בין השאר גם ביצועים של כוכבים כמו אט'ל ווטרס ולואיס ארמסטרונג.

אין ספק שמייקל, שריקודו הושפע מאוד מאנשים כמו פרד אסטייר, ידע ש"ירש" את התנועה מאחרים. זו לא הייתה הנגיעה היחידה שלו בעולם הג'ז האותנטי, אבל על כך – בפוסטים הבאים.

הליכת הירח של מייקל 

הליכת הירח הראשונה (בסוף הקליפ)

השפעות של רקדנים שונים על מייקל ג'קסון

"The swingiest single since Brian Setzer jumped, jived and wailed/ The Pittsburgh Post-Gazette.

ב-2006 הוציאה כריסטינה אגילרה קליפ מיוחד ללהיט "Candyman". השיר, שנכתב בהשפעה של המוסיקה של שלישיית ה-close harmony המפורסמת "Andrews Sisters" משלב ליריקה סקסית מודרנית, הרגשה סווינגית\בוגי ווגי וביצוע עם נגיעות בלוז.

הקליפ עצמו הוא הומאג' אחד גדול לשנות ה-40 – על צבעי הטכניקולור ה"אוטנטיים", שימוש בסצנות באווירת סרטונים מהתקופה (לדוגמא One girl and two boys, Boogie Woogie Bugle boy) ואף רפרנס ברור לצבעי השיער של Andrews Sisters – צבעים שהפכו ככל הנראה לסטנדרד אצל להקות close harmony  (לגרסה מודרנית מוצלחת יותר, ראו The Puppiny Sisters).

לביצוע קטעי סווינג\jitterbug הוזמנו רקדנים מקצועיים : אלה הם זוכי Us Open Swing Dance Championship ומשתתפי So You Think you Can Dance  – האחים Bengi  ו-Lacey  משושלת רקדני הווסט קוסט Schweimmer.

 לא מדובר בסווינג אמיתי, כמובן – אבל הניסיון האמיץ של גב' אגילרה להחיות את מוסיקת שנות ה-30 וה-40 בפריים טיים הוא מבורך ובואו נודה – רקיד בהחלט.