Swing Snack no. 12 – הסבא רבא של האייפד

אוהבים את הטלפון החכם שלכם? מי זוכר היום את התקופה שבה היה לנו מכשיר נפרד להשמעת המוסיקה- MP3 דיסקמן, מינידיסק וווקמן? עוד לפני כן, ממש לא מזמן, האופציות לשמוע מוסיקה הוגבלו לשמיעת תקליטים , רדיו או מוסיקה חיה.

בשנות ה-30 בארצות הברית, אחרי תקופת השפל הגדול לא לכולם היה כסף להזמין להקה או לרכוש רדיו\פונוגרף חדשני.
מאמציהם של שני מהגרים סקנדינביים לארה"ב – סיבורג השבדי ווורליצר הגרמני – הביאו את הפתרון : נגן התקליטים האוטומטי, הסבא רבא-רבא של האייפודים – הג'וק-בוקס.
המכשירים הציעו לראשונה את האפשרות לנגן את המנגינות האהובות עליך מבלי עיכובים. הם עוצבו בהשראת מכונות הימורים מילאו כל חלל שהיו בו באור ומוסיקה. הם ניגנו את המוסיקה החמה ביותר – מגנינות הסווינג של דיוק ארלינגטון, בני גודמן, לואיס ארמסטרונג ואחרים. מי לא ישלם פרוטה או שתיים כדי לשמוע את השירים האהובים עליו, או להרשים את בחיר ליבה?
הג'וק בוקסס צברו פופולריות בשנות ה-30 ורווחו במסעדות ,בתי קפה ומועדוני ריקודים (שנקראו גם "ג'וק ג'וינס ", מה שהוביל להמצאת הכינוי "ג'וק בוקס"). ההמכונות היו בחזית תעשיית המוסיקה – לראיה, כמעט שלושה רבעים מכל התקליטים שהופקו בארה"ב בשנות ה-40, הופקו במיוחד עבורן.
לג'וק בוקס היה גם תפקיד חשוב בהנגשת המוסיקה השחורה לקהל הלבן. תחנות הרדיו ואולמות המופעים היו מופרדים, אולם למוסיקה בקופסאות לא היה צבע -ולבנים רבים (וביניהם אנשים כמו אלביס פרסלי וג'רי לי לואיס) שמעו וספגו לראשונה "מוסיקה שחורה" דווקא כששמעו אותה בוקעת מתוך ג'וק בוקסס.
המכונות שרדו תקופה ארוכה (עד לשנות ה-70!) והפכו למרכיב חשוב בפולקלור האמריקאי ולציון דרך חשוב בהתפתחות המוסיקה הפופולארית.