מוסיקת הסווינג, על מקורותיה האפריקאיים, נתפסה באמריקה השמרנית של תחילת המאה כיצרית, מופרעת ולעיתים קרובות  מאוד inappropriate. הריקודים, שהפונקציה העיקרית שלהם בעבר היה להוות טקס חיזור או בילוי בעל חוקים וצעדים נוקשים, הפכו, עם לידת הסווינג, לכלי ביטוי לרגשות, תחושות ואנרגיה צעירה מתפרצת. המחזה של רבבות צעירים קמים ממושביהם ורוקדים (jitterbugging) כאחוזי דיבוק, נראה לשמרנים כאורגיה חסרת מעצורים. מעט מהמטאפורות להם זכה הריקוד : "Mass hysteria", "Communist", "Evil". או, במילותיו של פרנסיס בקמן, ארכיבישוף אמריקאי :
"We permit jam sessions, jitterbugs and cannibalistic rhythmic orgies… wooing our youth along .. the path to hell".

מה משותף ל-Dr. Who ולמוסיקת סווינג? שני השמות הללו נהגו ב-BBC!
בתחילת שנות ה-30, "סווינג" עוד לא היה שם לג'אנר מוסיקאלי נפרד, אלא תכונה של מוזיקת ג'ז מגניבה ("Boy that jazz band can swing!"). כשאנשי שיווק אמריקאיים באו למכור את המוסיקה החדשה באירופה, ב-BBC לא אהבו את השם "Hot Jazz" – הם חשבו שהוא מיני מדי (עם סיבה טובה – על כך אפשר לקרוא בפוסט הקודם).  השם החדש שניתן לג'אז ה"חם" – Swing Music. "סווינג" הפך משם תואר – לשם עצם. המהלך איפשר לאמרגנים ואנשים השיווק האירופאים והאמריקאיים למתג מחדש,הן באירופה והן באמריקה, מוסיקה שהייתה קיימת למעשה עוד משנות ה-20. המהלך השיווקי הזה היה אחד המניעים הגדולים של ה-Swing Revival  בחצי השני של שנות ה-30.

photo credit:
www.quizlet.nl

מקור המילה "ג'אז" #2:

המילה "ג'אז" מקורה בסלנג אמריקאי. על כן, מקורותיה המדוייקים אינם ברורים.
עם זאת, ככל הנראה בסוף המאה ה-19, ותחילת ה-20 משמעות המילה jazz או jasm היה לבטא איזושהי מהות, כוח חיות, חיים מתפרצים. כשהיית רוצה לספר לחברות שלך על להקה מעולה, מנגינה מגניבה, היית אומרת "למוסיקה הזו יש jazz".
במובן השני, המונח היה מגונה יותר משמעותו מין ("to jazz it up" – לקיים יחסי מין).
סגנון המוסיקה החדש, בעל אופי מתפרץ ואנרגטי, ירשה את "שם החיבה", שמשמעותו שרדה ככה"נ עד היום במילים כגון "jizz" ו-"jism".
המונח היה מספיק מגונה עוד בשנות ה-30, כשמילה, שרווחה באמריקה, נשמעה מאוד מוזרות לאוזן האירופית (מה שהוביל הוביל להמצאת המונח "מוסיקת סווינג" אבל על כך – בפוסט אחר).

והפעם – Marilyn Manson . ב-2003 רצה לשחזר הזמר את האווירה האוטנטית של שנות ה-20 וה-30, על האנרגיה והאלימות שבהם, עבור הקליפ החדש שלו "mOBSCENE".
לצורך זה רצה לעשות שימוש בריקודי הרחוב האותנטיים של התקופה – ריקודי הסווינג.
התוצאה – החל מ-2:29 בקליפ :
http://www.youtube.com/watch?v=mdwZV4Y95Nw#t=02m028s
מזהים רקדנים שאתם מכירים? הנה פיטר לוגינס, רקדן ונגן מוערך בקהילה העולמית, מדבר בתוך "The making of" שעשו MTV לקליפ של מנסון.
http://www.youtube.com/watch?v=G8lUZd19hDs#t=11m35

מכירים עוד קליפים ידועים שיש בהם קטעים מריקודי סווינג? שתפו אותנו!

איך אתם אוהבים את הקפה שלכם? ואת מוסיקת הסווינג שלכם?

בעידן הג'אז והסווינג הייתה אבחנה ברורה בין 2 "גישות" לנגינת הג'אז – הsweet וה-hot. הראשונה, הרגועה יותר – הרבה פעמים היוותה למעשה את מוסיקת הג'אז ה"שחורה" כפי שהובנה ע"י מוסיקאים לבנים. לקהל הלבן, המורגל במוסיקה וריקודים אירופיים, היה קשה להתרגל לאנרגיה המתפרצת והדגש על האימפרוביזציות ה"מוזרות" של המוסיקאים השחורים והלהקות ה"חמות". מרבית הנגנים הלבנים בתחילת תקופת הג'אז אף לא ידעו לשחזר זאת. לעיתים, היו שוכרים סוליסט "hot" אחד או שניים ללהקה, על מנת שייתן "hot feeling" לקומפוזיציות.
עם זאת, צעירי התקופה אהבו את ה-hot jazz – המוסיקה הקצבית והמהירה נתנה הזדמנות לזוז ולרקוד בכיף. כמובן,כולנו יודעים איזה סגנון העדיפו רקדני הלינדי הופ והצ'רלסטון

ואיפה נכנס הסווינג לתמונה? על כך בפוסטים הבאים.